מושבת גנים וחוות לימוד חקלאית מודלים לבינוי בהתיישבות הציונית השיתופית. מה השפיע על צורת הבינוי של יישובים-מושבים, קבוצות וקיבוצים בתחילת דרכם, בעשור השני של המאה העשרים? גורם מרכזי שקבע את בינוי המושב נהלל ומושבים נוספים, והשפיע גם על בינוי של קבוצות וקיבוצים, היה 'סכימת אטינגר'. ב-1916 פירסם י' אטינגר את ספרו על שיטות התיישבות וכלל בו סכימה מעגלית של מושבה חקלאית שיתופית. סכימה זו שימשה לאדריכל ריכארד קאופמן מודל לבינוי מושב העובדים נהלל ומושבים נוספים, וכמודל נוסף, חלקי, לבינוי קיבוצים. עד כה, מקובל היה לחשוב שמקורותיו של אטינגר היה הדיאגרמה המעגלית של אבנעזר הווארד משנת 1898 וצורות מעגליות של יישובים קיימים. המחברת, שסברה כי קיים מקור אחר, התחקתה במחקרה אחר מקורה האמיתי של סכימת אטינגר שהשפיעה על בינויים של מושבים, קבוצות וקיבוצים בארץ ישראל. ספר המחקר של חנין עוקב אחר עקרונות הבינוי של ראשית ההתיישבות השיתופית, ומציג את המקור האמיתי לסכימת אטינגר ולעקרונות הבינוי המעגלי בהתיישבות השיתופית, בצד שני מקורות נוספים-חוות הלימוד החקלאיות דגניה ומרחביה ששימשו לקאופמן מודל בינוי מעגלי בהתיישבות הקיבוצית. רות חנין, אדריכלית, עבדה במחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד ובהמשך כאדריכלית עצמאית. הספר כולל מראי מקומות, שמות, איורים. רדק
